תיאטרון עמוקה הוא תאטרון ישראלי ברוח יהודית – חסידית.
הנותן במה ללב היהודי העתיק והמתחדש שרוצה לצחוק, (לשיר) ולהתפלל בשפת התיאטרון.
תוציאו את השטיח מהבית
תמונות מחיי הנישואין
חזקי חסידוף חנון אמריקאי וגיורא לב טוב ערס חביב מאבדים את הסבלנות בהמתנה ממושכת ליד חדרו של פרופסור נרביץ מומחה לענייני נישואין . פרנסואה הפקיד לוקח יוזמה ומעביר אותם חוויה מצחיקה ומרגשת שסופה מפתיע.
קומדיה מעולה על הסיטואציות האבסורדיות שבחיי הנישואין
כתיבה ובימוי: איזו ליבוביץ
משחק: עדו לוינגר דוד לפיד ואושרי מימון\ איזו ליבויץ
תפאורה : רותי לוינגר
בקורת עתון בשבע - עפרה לקס
מתחת לשטיח - תרבות ופנאי (הצגה)
ההצגה של תיאטרון עמוקה היא לא רק קומדיה קלילה ומהנה, אלא גם שיעור בזוגיות
'תוציאו את השטיח מהבית', תיאטרון 'עמוקה'. כתיבה ובימוי: איזו לייבוביץ
דברים לא מעטים קורים בחדרי ההמתנה, וזה זמן שהפך לסט התרחשויות משלו. כך גם ב'תוציאו את השטיח' כאשר חזקי חסידוף, דוס אמריקאי, וגיורא לב טוב- ערס חביב, ממתינים ליד חדרו הלעולם-לא- נפתח של פרופ' נרביץ', יועץ נישואין. בחדר הקבלה הזה נמצא גם מזכירו של הפרופסור: פרנסואה הצרפתי, שמדבר עם אשתו בטלפון ומסכים איתה שכל העולם (ואשתו) מסכנים. כשההמתנה מתמשכת מעבר לסביר, וסבלנות הממתינים, שגם כך אינם ממש סבלניים, פוקעת, פרנסואה לוקח יוזמה ומעביר לשניים, שחיי הנישואים שלהם על הקרשים, מעט מתורתו המלומדת של הפרופסור.
צירופה של השלישייה לידי מעשה משותף מזכיר, ולא בכדי, הרבה בדיחות שמתחילות באמריקני, צרפתי וישראלי... מה שמבטיח הרבה צחוקים. ואכן, האנשים שישבו מאחורינו מצדדינו ולפנינו התגלגלו מצחוק בהזדמנויות לא מעטות.
איזו ליבוביץ' לא בוחל כמעט בשום טכניקה כדי להצחיק. הוא מביא את המצבים עד אבסורד: גיורא לב טוב (עידו לוינגר המצוין) הופך במהלך ההצגה ל'לפ-טופ' ולו הוא הוא 'משדך' אישה גדולה פי שלושה ממנו, מתוחכמת ומדברת במיילים גבוהות. חזקי חסידוף, החסיד השוטה, הופך לחזקיק, ולו הוא מסדר אישה שכל היום מגהצת, ויזה כמובן. שני הגברים, טיפוסים שונים מאוד זה מזה, לא יודעים איך חולקים לאישה שלהם מחמאה, איך מתייחסים אליה בלי לקלל ואיך יושבים לידה ומחליפים איתה מילה של סתם.
בסוף הערב הלא יאומן קורה והשניים מצליחים, אחרי הרבה יגיעות, לומר לנשותיהם את המשפט שלא נס ליחו: 'אני אוהב אותך' (וכן, אפילו ברגעי הדרמה, יש הפוגות קומיות).
רגע השיא הזה הוא איננו פרי של תובנות מאוד עמוקות שהופנמו. ליבוביץ' בונה פה קודם כל קומדיה ואם המטרה היא ערב מהנה (לגיטימי, לא אמרנו שלא) הוא מצליח.
ובכל זאת, פרנסואה, המזכיר המעט נוירוטי, כן מנסה ל'חנך' את הגברים- מטופלים שלו, ולומר להם שגם אם לא הכל טוב, שיעשו ב'כאילו': שיחמיאו ב'כאילו' שיחייכו ב'כאילו'. בהמשך הדמיון יהפוך לאמת והכל יסתדר. אם אכן היה כאן ניסיון להעביר את המסר הזה לצופים, לדעתי היה צריך להעמיק אותו יותר ולחבר לו רגליים מעט יותר מוצקות ומנומקות.
אבל בשורה התחתונה והחשובה, המשחק מוצלח וההצגה קלילה. היא עשויה לקרב בין בני הזוג שלקחו לעצמם הפוגה ויצאו לערב זוגי ("שיואו, איזה בעל מעפן, אצלנו זה לא ככה") ובהחלט קורא להם ללכת אחר כך לאכול אחר כך בצוותא במסעדה מפוארת כשיטת חזקי חסידוף, או בסטקיית חצות, שם בוודאי יפגוש את בני הזוג לפ-טופ- לב טוב.